החלטה בתיק רע"א 7537/04

א.        בין הצדדים מתנהלים זו השנה החמישית, משלהי 1999, הליכים בבתי משפט שונים, שעניינם ניסיון הבנק המשיב לממש נכס הכולל את בית מגוריהם של המבקשים ביסוד המעלה (נכס שהוא, כנטען, משק שבו בית המגורים, 25 דונם אדמה חקלאית ובית מלאכה) לכיסוי הלוואה מ-1997 שניתנה על ידיו למבקשים עם רכישת הנכס, כנגד שיעבוד. הליכים אלה עברו כבר בפני הרכבים שונים בבתי משפט השלום והמחוזי בחיפה (שלושה שופטים בבית משפט השלום ושניים בבית המשפט המחוזי), ועוד היד נטויה (קבוע לדיון בראשית 2005 בפני סגן נשיא בית המשפט המחוזי ערעור המבקשים על החלטה של רשם בית המשפט המחוזי, וכן ממתינה לבירור בבית משפט השלום בחיפה תביעת המבקשים 16105/03 נגד המשיב).

ב.        החלטה זו עניינה בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצמוד לבקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט יצחק כהן) בבש"א 12250/04. היא ניתנת לאחר שנתבקשה - בהחלטה מיום 13.8.04, יום הגשת הבקשה - ונתקבלה תגובת המשיב, ולאחר שעיינתי בשפעת המסמכים, כתבי בי דין והחלטות שיפוטיות שצורפו לבקשה, לתגובה וכן ל"הודעה" שהגיש בא כוח המבקשים. אציין, כי עיכוב הביצוע המבוקש הוא עד להחלטה סופית בבקשה לרשות ערעור, או עד למתן פסק דין סופי בתביעת המבקשים 16105/03 הנזכרת.

ג.        (1)    אכן, בתי המשפט נוהגים בעדינות וברכות ככל הניתן בהליכים המביאים לפינוי אדם או משפחה מבית מגוריהם. הטעם לכך ברור ואינו טעון אריכות דברים. קורת גג היא "לצל יומם מחורב ולמחיה ולמסתור מזרם וממטר" (ישעיהו ד', ו'), מרכיב אישי וחברתי חשוב, ומשנמכר בית בדרך כלל אין להשיב את המצב לקדמותו (ראו גם זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 7 בעריכת ש' לוין, ס' 666 עמ' 860-859; לגישת בית המשפט ראו, למשל, בש"א 5028/04 מטטוף נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם); וכן רע"א 1527/03 ניגרי נ' בנק לאומי למשכנתאות (טרם פורסם), שצירפו המבקשים). חוקים שונים באים להגן על לווים בקשר למשכנתאות והלוואות שהסתבכו בהן (ראו, למשל, חוק הלוואות לדיור תשנ"ב-1992, שנוסחו הנוכחי משלב תיקונים שונים, לרבות חוק הגנה על נוטלי הלוואות לדיור (תיקוני חקיקה), תשס"ב-2002; דברי ההסבר להצעת חוק הגנה על נוטלי משכנתאות לדיור (תיקוני חקיקה), התשס"ב-2002, ה"ח תש"ס 364; דברי ההסבר להצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993, ה"ח תשנ"ג, 116). גם בתי המשפט שדנו בהליכים בפרשה דנא עצמה ציינו את הקושי, וחלקם הציעו הצעות לקידום יישובה של המחלוקת (ראו ההחלטות השיפוטיות מאת כבוד השופטים וגנר - 11.9.03; סוקול - 18.5.04; ג'רג'ורה - 3.6.04 וכהן -1.8.04). ועוד, המחוקק קבע (סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967), הוראות באשר מקום מגורים סביר או לסידור חלוף, מתוך רגישות לאותה בעיה עצמה.

           (2)    ואולם, גם אינטרסים אחרים יש להביא בחשבון: אינטרס הבנק המשיב, בעל זכות קניינית, לגבות את חובו; אינטרס הציבור לאפשר לנושים, לרבות בנקים למשכנתאות, לגבות את חובם, גם כדי שלא תינעל דלת בפני לווים ויוקשו התנאים שיוצבו ללווים אחרים (ראו גם שולחן ערוך חושן משפט, סימן ק"א סעיף ט), וכמובן העובדות הספציפיות של כל תיק לגופו צריכות להיבדק בקפידה. אוסיף, כי גם התערבות בית משפט שלערעור בהחלטות בתי המשפט בערכאות קודמות בכגון דא צריכה לדעתי להיות מאופקת וזהירה, לאחר שהללו נתנו דעתם מקרוב למצב התיק ולראיות הצדדים.

           (3)    ועוד, מטבע הדברים צריך להיות סוף פסוק גם להתדיינות, כך שגם לא יופר האיזון ההגיוני. קשה להלום מצב שבו נדרשים לאותו עניין בתי משפט אחדים בהרכבים שונים לאורך שנים אחדות ותוצאת הדיונים בכולם דומה, ועדיין אין בידי המלווה לגבות את חובו. אכן, איני מקל ראש - מי בן אנוש ויקל ראש - בקושי לפנות אדם מביתו. אך קורת גג מטבע הדברים אין פירושה בהכרח כל בית, בכל גודל וערך, שאדם דר בו, ובנסיבות של חובות כבדים תיתכן המרה של מגורים מסוג פלוני, כגון בית גדול, למגורים בשטח מצומצם יותר שעדיין הם קורת גג ומגורים. ומטבע הדברים, יהיו מקרים שבהם יוחלט נגד פינוי, על פי נסיבותיהם, ואחרים שבהם יוחלט כי אין מנוס מכך.

           (4)    אכן, בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע (במקרה דנן תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), נשקלים, ראשית, השיקולים בדבר סיכויי ההצלחה בערעור, ושנית מידת הקושי להשיב את המצב לקדמותו, הגובר כשהמדובר במקרקעין ובאי ההפיכות הכרוכה במכירתם; בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פרייזיין דה פרטיסיפסין, פ"ד מה(5) 499, 504; רע"א 667/01 עזבון דרביה נ' היפר מטל, פ"ד נו(5) 7, 8; זוסמן, שם; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 7), 529.

           (5)    לענייננו: באשר לסיכויי הבקשה לרשות ערעור, כבר ציינתי בהחלטה מיום 13.8.04 כי חשש כבד מקנן בליבי באשר לתוחלתה. חשש זה אך גבר למקרא התגובה והחומר כולו על קרבו וכרעיו. יקצר המצע מתיאור תולדותיה המפורטות של ההתדיינות בין הצדדים, אך כחוט השני עוברת קביעתם של בתי המשפט באשר לחוב, לאי תשלומו ולשלבים השונים של ניסיון להגיע להסדר - בדרך פשרה שקיבלה תוקף פסק דין (9.7.00, השופט וגנר), בהסכם פריסה (7.10.01), ובהמשך בבקשות לצוי מניעה זמניים והחלטות דחיה (4.6.03 - השופטת שטייניץ; 11.9.03 - השופט וגנר); בהגשת בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור והחלטת דחיה (השופט סוקול - 18.5.04); ובהחלטות באשר לבקשת עיכוב ביצוע (השופט ג'רג'ורה - 3.6.04; השופט כהן - 1.8.04). איני יכול שלא לשוב ולציין, כפי שעשיתי בהחלטה מיום 13.8.04 וכפי שציינו בתי משפט קודמים, כי הבקשות הוגשו - באופן בולט - במרבית המקרים ערב הפינוי (או ממש סמוך לכך), ולא אמנה כרוכל את הדוגמאות. לגופם של דברים, לאחר עיון בחומר כולו, לדעתי סיכויי בקשת הערעור קלושים מאוד.

           (6)    באשר לאי הפיכותם של הפינוי והמכירה, אכן זה ככלל דינם של צעדים בענייני מקרקעין, אך המבקשים מודעים במקרה דנן מזה זמן לא מועט לכך שככל הנראה אין מנוס ממכירת הנכס שידם אינה משגת לשלם את החובות עליו, ואף עשו פעולות מסוימות (לא אוכל לומר אם נמרצות די הצורך וממצות) לשם מכירתו, כגון פרסום בעיתון ומסירה למשרד תיווך. ואולם, בינתיים מתמשכים והולכים הדיונים, ומצטברות הוצאות משפט מרובות, ותכלית אמיתית אינה נראית עדיין באופק. אמנם לא ייפלא כי המבקשים עושים כל אשר לאל ידם למנוע את המימוש, וגם אין ספק כי הפינוי יגרום להם אי נוחות כלכל אדם ומשפחה, ואף ברי כי הליכי ההוצאה לפועל אינם כלי המימוש האידיאלי בהקשר למחיר; אך דומה שבמאזן השיקולים, אין הצדקה להמשך העיכובים, והגיעה שעה למימוש. אני ער לקיומה של התביעה בבית משפט השלום בחיפה ולדיון העתיד בבית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור על החלטת הרשם, ואמנע מהבעת דעה על סיכוייהם, אך אין בכל אלה כדי להצדיק עיכוב נוסף, והשקעת משאבים נוספים - מכל הצדדים - ועוד ועוד זמן שיפוטי על זה שכבר הושקע ויושקע בהליכים בהם עסקינן, נוכח האמור.

ד.        לא למותר להזכיר, כי הלכות גביית מלווה במשפט העברי מבקשות את האיזון בין "מצוות עשה להלוות לעניי ישראל..." (שולחן ערוך, חושן משפט סימן צ"ז סעיף א'), והאיסור "לנגוש את הלווה לפרוע, כשידוע שאין לו" (שם, סעיף ב') לבין איסור על הלווה "לכבוש ממון חברו ולומר לו: לך ושוב ומחר אתן, ויש אתו" (שם, סעיף ג'). אל נשכח, כי "פריעת בעל חוב מצווה" (כתובות פ"ו ע"א, ערכין כ"ב ע"א; וראו גם רמב"ם, הלכות מלווה ולווה פרק ב' הלכה ד'; וכן מנחם אלון, כבוד האדם וחרותו בדרכי ההוצאה לפועל, 22-19). סדר גביית החוב נבנה באופן הדרגתי, תוך קביעת זמן לתשלום (ראו שולחן ערוך חושן משפט סימנים צ"ח-צ"ט-ק'). אך סוף דבר, שהחוב נגבה, בין השאר הקפידו חכמים על אפשרות הגביה לשם תקנת השוק שלא לנעול דלת בפני לווים (בבלי גיטין נ', ע"א; שו"ת מהרשד"ם - ר' שמואל די מדינה, סלוניקי, המאה הט"ז; חושן משפט סימן ק"ח). חכמים אף תיקנו תקנות כדי שלא תינעל דלת בפני לווים, כגון הפרוזבול, שלא יימנעו מלוים ממתן הלוואות ערב שנת השמיטה המשמטת כספים; או כגון ויתור על חלק מדיני הראיות ("דרישה וחקירה") בדיני ממונות ועוד (אנציקלופדיה תלמודית כרך ט', ערך הלוואה סעיף ז' עמ' רל"ט; ראו גם אוסף פסקי דין של הרבנות הראשית לא"י, עמ' נ"ה; אלון, שם, 32, 47 ועוד). על מקרקעין חל במשפט העברי דין מיוחד של "אחריות נכסים", קרי הם משמשים ערבות לתשלום חובות; "נכסים שיש להם אחריות" הם הקרקעות (משנה, קידושין א', ה') וכפירוש ר' עובדיה מברטנורא "היינו קרקעות שהמלווה את חבירו סומך עליהם, לפי שקיימים ועומדים", ואף חל בהם דין של זכאות "לטרוף" קרקעות אלה מלקוחות (ראו גם אלון שם, 18). על ההתיחסות לאפשרות לקיים את המצווה של פריעת בעל חוב אף בכפיה, שלשיטת הרמב"ן כוללת אף ירידה לנכסיו של הלווה, ראו הרב שלמה אישון "קיום מצוה בכפיה", תחומין כ' (תש"ס) 210, 214; וראו ש' לרנר "פדיון משכון לאחר מועד הפרעון (סעיף חילוט במשכון)", שנתון המשפט העברי, ה' (תשל"ח), בעריכת מ' אלון עמ' 155.

ה.        נוכח האמור לעיל, אין בידי להעתר לבקשה לעיכוב ביצוע. עם זאת, הואיל והמדובר בנכס המשמש למגורי משפחה ולפנים משורת הדין, אקבע כי ביצוע הפינוי יוכל להעשות רק מיום י"ז בחשון תשס"ה (1.11.04), כך שעד אז יוכלו המבקשים, היודעים כאמור על הכוונה לממש את הנכס מזה עת רבה, להתארגן כנחוץ. מובן, כי אם תהא הידברות בין הצדדים שבה יושג הסכם בין הבנק המשיב למבקשים באשר לחוב או לדרך המכירה, כך שניתן יהיה להגיע למחיר מירבי בעבור הנכס, הנה מה טוב.

           בכפוף לאמור, קרי, לדחיית ביצוע שמועדה מיום י"ג בחשון תשס"ה (1.11.04), נדחית הבקשה. המשיבה ביקשה הוצאות לדוגמה. תיארתי את השתלשלות ההליכים לעיל. איני רואה מנוס מהטלת הוצאות, אך לא אחמיר עם המבקשים, ואקבע את ההוצאות בערכאה זו על הצד הנמוך בסך 3,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ה' באלול תשס"ד (22.8.2004).

ש ו פ ט

       /עכב

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: